ביהמ"ש העליון אישר זיכוי שוטר מג"ב שגרם בטעות להריגת אדם שסבר שעומד לדרוס אותו

השופט א' רובינשטיין:

א.        ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט סולברג) מיום 18.4.07 בתיק פ' 2005/06, בו זוכה המערער מעבירת ההריגה (סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; להלן החוק) בה הואשם. המערערת הודיעה  כי "בחרה שלא לערער על ממצאי העובדה אותם קבע בית המשפט קמא" (סעיף 24 להודעת הערעור מיום 22.7.07), ולפיכך יובאו עיקרי העובדות כפי שנקבעו בפסק הדין קמא, כמוסכם לעת הזאת על שני הצדדים. בפרשה טרגית עסקינן, שבה קופחו חיי אדם לשוא בכדורים שנורו מנשקו של המשיב, אדם צעיר נורמטיבי, המשרת כשוטר משמר הגבול, שנקלע לסיטואציה קשה באחד מגילויי החיכוכים בקו התפר שבין שכונה יהודית וכפר ערבי בירושלים.

הקביעות העובדתיות של בית המשפט קמא ותשתיתן העיקרית

ב.        במועד הרלבנטי לכתב האישום שירת המשיב (יליד 1984) שירות סדיר כשוטר במשמר הגבול. ביום 8.11.05 זיהה כוח תצפית משטרתי בירושלים מעורבות של רכב מסוג רנו בגניבת חלקי רכב - אך זה הצליח לחמוק ולברוח לכפר עיסאויה (להלן הכפר). למחרת (ביום 9.11.05) זוהה הרכב ביציאה מהכפר, ונהגו נעצר והוכנס לניידת. בשלב זה החלה התפרעות קשה, תוך שעשרות מתפרעים תוקפים את השוטרים באלימות, בנסותם לחלץ את העצור. בסופו של דבר - ובאמצעות ירי באויר - הצליחו השוטרים לערוך פניית פרסה, ולהתקדם במעלה הכביש לעבר הגבעה הצרפתית. בשלב זה המשיכו המתפרעים לתקוף ארבעה שוטרים, בכללם המשיב, שנותרו מאחור. ארבעת השוטרים נסוגו - ובמהלך נסיגה זו עצרו את אחד המתפרעים, תאופיק דארי (להלן העצור). בהמשך, ולאחר שהגיעו כוחות תגבורת, הצליחו השוטרים להדוף את המתפרעים חזרה אל עבר הכניסה לכפר; המשיב ושוטר נוסף (להלן דניאל) נותרו במעלה הכביש לשמור על העצור. שלב זה של האירועים (שלא בא זכרו בכתב האישום, ולכך נידרש בהמשך) כונה על ידי בית המשפט קמא ההתפרעות - ותיאורו מבוסס על עדויות השוטרים המעורבים.

ג.        בשלב זה נותרו המשיב והשוטר דניאל עם העצור. לפתע הגיח מכיוון הכפר רכב מסוג טרנזיט (להלן הרכב) בנהיגה פרועה. הרכב ביצע פניית פרסה מהנתיב הימני (העולה מהכפר) אל הנתיב השמאלי (היורד חזרה אל הכפר) - נתיב שבצדו עמד המשיב. במהלך הנסיעה נפתחה הדלת הימנית הקדמית של הרכב - ופגעה בגבו של המשיב שעמד בצד הכביש. פגיעה זו תוארה על ידי מספר עדי ראיה, ונביא מעדותם, שיש בה כדי להשליך על מצבו של המשיב בהמשך האירוע. הגברת חיה בן קיקי, תושבת הגבעה הצרפתית, העידה כי:

"אני שומעת טרנזיט... הוא מאיץ ולוחץ על דוושת הגז... באותו שלב נפתחת הדלת הקדמית של הטרנזיט... והבנתי שהולך לקרות משהו איום ונורא... ואז אני רואה את השוטר [המשיב - א"ר] מתגלגל וקם. שמעתי אותו צועק... ואז הוא קם ותפס במותן, בשתי המותניים. ואז חייגתי 100 מהטלפון הנייד שלי... שיש שוטר פצוע" (עמ' 99).

לשאלת בא כוח המדינה "את טענת פה שלדעתך הרכב ניסה לפגוע בשוטרים" השיבה העדה בחיוב (עמ' 105). בעלה של העדה, יעקב בן קיקי, העיד:

 "לפני ש[ה]טרנזיט מגיעה לשוטרים הדלת בצד ימין של הרכב נפתחת תוך כדי נסיעה, השוטר שעומד קרוב לכביש חוטף מכה מהדלת, הרכב ממשיך עוד קצת, עוד כמה מטרים ונעצר. השוטר נופל על הרצפה, רואים אותו קם, תופס את הגב ונותן צעקה של כאב והולך כמה צעדים אחורנית לכוון מרכז הכביש" (עמ' 43).

ובהמשך: "הוא [המשיב - א"ר] נפל. כשהוא קם אז זה יותר כמו אדם שיכור, מהכאב הוא הלך, [כ]שהוא תומך בידו ומתנדנד" (עמ' 49). להשלמת התמונה יצוין כי בדוח שמולא על ידי צוות האמבולנס אשר פינה את המשיב ("בנסיעה דחופה") נכתב "תאור המקרה: הועף על ידי רכב + חבלות ממכות", ובהמשך: "הערות: מדובר בשוטר שנפגע מרכב ... + חבלות בכל הגוף". שלב זה של האירועים כונה על ידי בית המשפט קמא הדריסה - ואף הוא מבוסס היטב בעדויות בלתי תלויות ובראיות חיצוניות. בראיה לאחור אנו יודעים, כי ברכב נהג פהאדי עביד, ושלצדו ישב סמיר דארי (להלן המנוח) - אחיו של העצור, שביקש לפעול לשחרורו. עוד ייאמר, כי מסתבר שהמנוח לא ביקש לפגוע במשיב באמצעות הדלת הפתוחה, ומדובר היה ב-"'סתם' נסיעה פראית ועצירה פתאומית לשם חילוץ העצור" (פסקה 78 לפסק הדין).

ד.        השלב השלישי, והמכריע לעניינו, כונה על ידי בית המשפט המחוזי שלב הירי(אציין כי ביחס לשלב זה קיימת בעיני עמימות עובדתית מסוימת, אך בהתחשב ביריעת המחלוקת אין לה משמעות לענייננו). המשיב מוטל היה על הכביש פגוע, ספק שוכב ספק עומד (ראו פסקות 45-44 לפסק הדין), לאחר המכה שספג מדלת הרכב, ובמקביל יצא המנוח מהרכב - ופנה אל עבר אחיו העצור שעמד יחד עם השוטר דניאל. המשיב והשוטר דניאל הבריחו את המנוח חזרה לרכב באיומי אקדח - אלא שנהג הרכב (פהאדי עביד) החל בנסיעה איטית (או הידרדרות) במורד הכביש, והמנוח רץ במקביל לרכב וניסה להיאחז בדלת הנהג (תוך שהוא עומד על מדרגה הצמודה לכניסה למושב הנהג). בשלב זה התקדם המשיב אל עבר המנוח, ולאחר שכבר צעק לעברו שלוש פעמים "עצור או שאני יורה", ירה לעברו שלוש יריות: לא ידוע היכן פגע הכדור הראשון; הכדור השני פגע ברכב מעל לפנס שמאל האחורי; הכדור השלישי פגע בגבו של המנוח והרגו (ראו סיכום בפסקה 34 לפסק הדין). לאחר הירי המשיך המשיב להתקדם לכיוון המנוח, אך התמוטט על הכביש. בראיה לאחור אנו יודעים כי המנוח, לאחר שהורתע על ידי השוטרים, ניסה לחזור לרכב ולנסוע לכפר. ברם, וזה עיקר, בית המשפט קבע ממצאים ברורים בשאלה כיצד תפס והבין המשיב את ההתרחשויות בזמן אמת, ולכך נפנה עתה.

ה.        גירסת המשיב - כבר בחקירתו הראשונית בבית החולים כשלוש שעות לאחר האירוע - היתה כי סבר שהמנוח ביקש לחזור למושב הנהג, כדי לשלב להילוך אחורי ולדרוס אותו, ויתכן שגם את השוטר דניאל או את השוטרים שבמורד הכביש. יודגש, בראיה לאחור אין ספק שלא זו היתה כוונת המנוח, אך קביעות בית המשפט התייחסו לשאלה כיצד תפס המשיב את הסיטואציה שנוצרה. כך מסר המשיב בחקירתו הראשונית:

"הנהג חזר לטרנזיט וניסה לעלות לטרנזיט, ואז החלטתי לירות בו כיוון שהרגשתי חשש לחיי, כי אם הוא יעשה רוורס עם הטרנזיט הוא יעלה עלי כיוון שהייתי עדיין על הרצפה... ואז תוך כדי קימה, כשאני עוד בחצי עמידה... אני יריתי בו... הרגשתי סכנה מיידית לי ולסובבים אותי" (הודעה שנגבתה בבית החולים ביום 9.11.05, עמ' 7-6; ההדגשה הוספה - א"ר).

לשאלה "ומה היה עלול לקרות אם היית יורה רק על מנת לפצוע אותו", השיב "הוא יכל להמשיך ולעלות לטרנזיט או לחלופין לנסוע קדימה ולדרוס את השוטרים שהיו בהמשך" (עמ' 8). בבית המשפט העיד: "אני רואה אדם מנסה לעלות לטרנזיט... אני רואה אדם שדורס אותי רץ חזרה לתא הנהג, מנסה לעלות לתא הנהג ונוסע רוורס והורג אותי. זאת התמונה שאני ראיתי. שעברה לי בראש באותו רגע" (עמ' 91; ההדגשה הוספה - א"ר. לסקירה מלאה ראו פסקות 50-48 לפסק הדין). בית המשפט אימץ את גירסת המשיב לגבי האופן בו תפס את הסיטואציה (פסקה 78 לפסק הדין). יודגש, קביעה זו (שכעת אינה במחלוקת) מיוסדת על התרשמותו הישירה של בית המשפט מעדות המשיב:

"למקרא ההודעה במלואה ובהקשרה, ועל יסוד התרשמות מעדותו של הנאשם בבית המשפט, ניכרת כנות באמת הסובייקטיבית בעיני רוחו של הנאשם. הנאשם דיבר בגילוי. חשף את מה שראה, מה שקלט, מה שהבין, מה שהתכוון ומה שביצע. בתודעתו, כך נדמה, ניצל מסכנה ממשית במהלך ההתפרעות דקות אחדות קודם לכן, וניצל ממוות בניסיון הדריסה מספר שניות קודם לכן, והנה עדיין רודפים אחריו להרגו... מדובר אפוא בשיפוט מוטעה מצידו של הנאשם, אך לאור אמונתו פעל בכנות ולפי מצב הדברים שדימה בעיני רוחו, באופן סביר" (פסקה 79).

ו.        המערערת אינה חולקת על הקביעות העובדתיות - לרבות בשאלה כיצד תפס המשיב את הסיטואציה - ולפיכך נפנה לבחון כיצד יישם בית המשפט את הטענות המשפטיות בכל הנוגע לתשתית העובדתית המוסכמת.

הניתוח המשפטי בבית המשפט קמא

ז.        ראשית, נקבע כי בנסיבות יש להחיל את הוראת סעיף 34יח(א) לחוק:

"34יח. טעות במצב דברים

(א)     העושה מעשה בדמותו מצב דברים שאינו קיים, לא יישא באחריות פלילית אלא במידה שהיה נושא בה אילו היה המצב לאמיתו כפי שדימה אותו".